<h1>ראבי"ה סימן תקפ"ז</h1>
<h2>דף כד.</h2>
פוחח. מפרש בירושלמי מהו פוחח אדם לבוש בגד קרוע פנים ואחור ושאין בבגדו בתי ידים, כדכתיב [ישעיה כ'] ערום ויחף ותרגם יונתן פחח. תני בשלהי משקין [פ"ג ה"ז] מת לו מת קורע מת לו מת אחר [מרחיק שלש אצבעות וקורע שלמו מלפניו מתחיל] מאחריו שלמו מלמעלה קורע מלמטה שלמו אילו ואילו אמר רבי חייא בר אדא דמן יפו נעשה כפוחח. [ע"ב] קטן פוחח מהו. פירוש פשיטא דערות קטן הוי ערוה ואסור לגדול לקרות קריאת שמע כנגדו, אבל משום דקטן גופיה קרי מבעיא ליה. ומסקינן משום כבוד הציבור אסור אפילו קטן.
רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע. בירושלמי [באילו הן הגולין] [ה"ה] פריך דלרבי יהודה אפילו ראה והשתא סומא פטור מכל המצות ואינו מחוייב בדבר ואינו מוציא, ומשני דלאו בסומא מיירי הכא אלא ביושב בבית אפל היא מתניתא. ומורי הרב רבינו יב"ק היה מסתפק אם סומא מברך בורא מאורי האש, כיון דקיימא לן כרבנן דאמרי הכא דאית ליה הנאה מיניה. ולי נראה שאינו מברך, דהתם לאו בהנאה גרידא תליא מילתא, דתניא [בפרק אילו דברים] במסכת ברכות [נ"א ע"ב] אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ומפרש בגמרא כגון שהוא משתמש לאורה, ותניא התם היתה נר טמונה לו בחיקו או בפנים או שראה שלהבת [ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת] וישתמש לאורה, ורבא אמר יאותו ממש ועד כמה עד כדי שיכיר בין איסר לפנדיון. אבל הפורס על שמע בהנאה תליא מילתא ואפילו מאחרים, כדמייתי מוהיית ממשש וגו'.
